אולדסקול בפייסבוק. שווה.

איך חזרה אחורה לימי הדלפק בחנות תצעיד אתכם קדימה.

בשבוע שעבר, אחרי שנים רבות, יצא לי לקנות ירקות אצל ירקן שכונתי ולא בסופרמרקט. לא תכננתי את זה, פשוט הגעתי לפגישה קצת מוקדם וחניתי ממש מול החנות של הירקן.
מה שעברתי שם ריגש אותי כמו ילד קטן. מצד שני, זה גם חיזק לי את מה שאני כבר צועק המון זמן – 'שיווק שיחה' זו השיטה שצריך לעבוד בה ברשתות החברתיות.

המון שנים שירקנים, בעלי עסקים אחרים ובעיקר חברות ענק דוחפות לנו מסרים דרך הפרסומות – מודעות בעיתון, רדיו וטלוויזיה, באנרים באינטרנט ועוד – מסרים שמטרתם הבאת מסר של ההנהלה לצרכנים – "אצלנו הכי טוב", "יש לנו מבצע חדש", "יש לנו מוצר חדש" ועוד. זה קורה כל כך הרבה שנים, שהגעת הרשתות החברתיות לא הצליחה לשנות את השיטה. אותם מפרסמים פשוט המשיכו לפרסם, ועכשיו דרך הרשתות החברתיות. ממש הפכו אותם לעוד מדיה מיני רבות.

הטעות הזו עלתה להם המון כסף ובעיקר – הבריחה אותם מלנסות באמת לנצל את הרשתות החברתיות כמו שצריך. מי שנשאר ומנסה הם חברות הענק בעלי הכסף הגדול.
כל השאר נמצאים שם כי "לכולם יש", אבל הם לא באמת יודעים איך לעשות את זה ומשלמות לאנשים וחברות "חברתיות" כדי להפעיל להם את הרשת החברתית. מה שקרה זה שהשוק של הרשתות החברתיות בארץ הפך לחצי בדיחה.

אז מה כן יעבוד?
חזרה לימים של החנויות הקטנות. של הירקן.
כשנכנסתי לחנות, עשיתי סיבוב בין כל הירקות ולקחתי מה שאני צריך.
הגעתי לקופה והירקן ישר התחיל לדבר איתי. הירקן השתמש בסמול טוק פשוט בהתחלה כדי לבדוק אם אני מהמגיבים או מה"תן לי לשלם ועזוב אותי".
בגלל שאני נמצא בצד של המגיבים, מיד התפתחה שיחה במהלכה הירקן נתן לי טיפים על איך לשמור על הירקות טריים יותר זמן, על למה לא לגעת בעגבניות באשכולות ואפילו הכיר לי ירק חדש שתמיד ראיתי בסופר, אבל אף פעם לא ממש הכרתי – עגבניות שרי שוקולד. וכל זה בפחות מעשר דקות.  יצאתי משם עם יותר שקיות ממה שתכננתי ושילמתי יותר ממה שתכננתי. אבל – הרגשתי טוב עם זה ואמרתי לאישתי שמעכשיו נקנה אצל הירקן הזה יותר.

זה מה שיעבוד גם ברשתות החברתיות. ואת זה אנחנו שכחנו, והדור החדש לא מכיר.

כשהייתי צעיר יותר, הייתי נכנס לחנות הטמבור השכונתית (מה שכמעט נעלם בגלל אייס ודומיו) והייתי נהנה לשמוע את ההסברים והטיפים שהמוכר נותן ללקוחות שלו. תמיד היו שם אנשים, גם כאלו שלא קנו. עמדו סביב הדלפק ודיברו – "ראית את המגזמה החדשה?" "את הבורג הזה תתפוס דווקא מהצד השני, לא ממה שאומרים לך".

בהמון מקומות השיטה הזו מתקיימת, אבל בארץ פחות. הטכנולוגיה שוב דרכה על האנושיות והעלימה אותה. גם אם אתם מותג על ויש לכם 200,000 לייקים בעמוד, כל שאלה וכל תגובה וכל לייק שייכים בעצם לאדם אחד. צרכן.
אדם שאפשר וצריך ליצור איתו שיחה ולא להעביר לו עוד מסר. את זה הוא מקבל מכל כך הרבה מקומות שהוא כבר צמא לשיחה.
נכון, חלק מהשיחות יהיו תלונות וצעקות, אבל היחס שלכם אל אותו אדם ספציפי מתוך ה-200,000, ישליך על כל ה-200,000. כל אחד ואחד מהלייקים הוא בעצם אותו ילד שנכנס ומקשיב לשיחות של אותו מוכר בטמבור.

כל אדם צריך להרגיש את ההרגשה הזו של לעמוד סביב הדלפק ולקבל את הטיפים ואת החדשות ואת העדכונים מהמוכר הזה. וזה מה שמבדיל את המותג הזה מהמותג המתחרה – היחס. יחס שיוצר תדמית טובה. יחס שיוצר חיזוק חיובי כלפי המותג/עסק שלך.

בסופו של יום כולנו נצא מהפייסבוק של אותו מותג עם שקיות גדולות יותר ונשלם יותר – אבל נרגיש עם זה טוב.

פוסט ראשון בנושא – מוות למסר, יחי השיחה!